לאחר שנים רבות של ניסיון בתחום הגישור, בצד ניסיון עשיר שצברתי בניהול הליכים משפטיים רבים בתחום התובענות הייצוגיות, אני מאמינה כי הליך הגישור יכול לתת ערך רב גם לצדדים המנהלים ביניהם הליך ייצוגי.
אף שהשימוש בהליך הגישור נפוץ מאוד במסגרת ההליך האזרחי, אנו רואים כי השימוש בכלי זה במסגרת ההליך הייצוגי עדיין נעשה במשורה. יתכן והצדדים להליך הייצוגי טרם עמדו על יתרונו של ההליך ותרומתו לאפשרות השגתו של הסכם או הסדר הסתלקות. על חלק מן היתרונות הללו אבקש לעמוד בדברים שלהלן.
השוני המובנה בין הליך אזרחי "רגיל" לבין הליך לאישור תביעה ייצוגית או הליך לבירור תביעה שאושרה כתביעה ייצוגית חייב כבר בראשית דרכו הסדרה ייחודית. בתחילה בעיקר באמצעות פסיקה, ומאוחר יותר – באמצעות חקיקה ייחודית (חוק התובענות הייצוגיות והתקנות שהותקנו מכוחו) ופסיקה עניפה ורחבה המסייעת בפרשנות החוק.
חוק התובענות הייצוגיות אינו מסדיר רק את התנאים וההליכים לאישור ההליך כייצוגי או לבירור ההליך הייצוגי לגופו, אלא גם את הנסיבות והתנאים בהם יכולים צדדים להליך ייצוגי להגיע ביניהם להסדר המסיים את ההליך המשפטי – בין במסגרת "הסדר הסתלקות" (אשר על פניו מסיים את המחלוקת בין בעלי הדין עצמם, אך אינו מהווה מעשה בית דין ביחס ליתר חברי הקבוצה) ובין במסגרת "הסכם פשרה" (אשר מהווה מעשה בית דין בהתאם לאמור בו). הסדר הסתלקות או הסכם פשרה מחייבים קבלת אישור בית המשפט, ולעתים גם את אישור היועמ"ש או הרגולטור, וכפופים בהתקיים הנסיבות המתאימות גם לפרסום, לבדיקת מומחה ולבחינת התנגדויות ככל שתוגשנה.
הפרוצדורה הכרוכה באישור הסדרי הסתלקות או הסכמי פשרה להבדיל מן ההליך האזרחי "הקלאסי" מובנת וברורה. בשונה מן ההליך האזרחי אשר הכרעה בו עוסקת ומחייבת את הצדדים להליך לבדם, הרי שבמסגרת ההליך הייצוגי מבקש התובע כי הכרעה בעניינו תהווה מעשה בית דין גם עבור קבוצת המיוצגים שהתבקשה על ידו – קבוצה אשר מונה, כדרך כלל, מספר רב של חברים.
כפועל יוצא מכך, אותה זהירות אליה נדרש בית המשפט שעה שהוא בוחן האם מתקיימים התנאים לאישור התביעה כייצוגית טרם אישורה, נדרשת שעה שבית המשפט בוחן האם אישור הסכם ההסתלקות או הסכם הפשרה בין הצדדים להליך הייצוגי מייצג גם את טובתם של חברי הקבוצה (שהרי להסכם שיאושר תהא השפעה מכרעת בעניינם, והוא עשוי אף להוות מעשה בית דין). הדברים האמורים ביחס להסכם הפשרה נכונים גם ביחס להסדר הסתלקות, מאחר וגם אם "באופן רשמי" הוא אינו מהווה מעשה בית דין עבור חברי הקבוצה הרי שבפועל הוא עשוי להתוות את סיום המחלוקת בעניין זה.
אני סבורה, כי דווקא לאור השוני המאפיין את ההליך הייצוגי מן ההליך האזרחי "הרגיל", קיים להליך הגישור יתרון משמעותי בהשגת הסכמה בין הצדדים הן על פני ניהול ההליך עד תומו, ולעתים קרובות גם על פני ניהול משא ומתן ישיר בין הצדדים להליך. אתייחס להלן למאפיינים העיקריים של הליך הגישור ושל ההליך הייצוגי, אשר עשויים להמחיש יתרון זה.
חסיון הליך הגישור הייצוגי, בדומה להליך אזרחי רגיל, מבטיח כי בהיעדר הסכמה על סיום ההליך יוותרו המגעים בין הצדדים חסויים, ולא ניתן יהיה להציגם לבית המשפט. הליך הגישור הייצוגי (להבדיל מבירורו בפני בית המשפט) עשוי לסייע לצדדים גם בגיבוש מתווה שיאפשר את בדיקת הטענות המועלות במסגרת ההליך לגופן, מחד גיסא, אך מאידך גיסא מבטיח שתוצאותיה של אותה בדיקה לא תיחשפנה בפני הצד השני בטרם התגבש מתווה מוסכם לסיום ההליך. מנגנון זה עשוי להיות בעל משקל רב במסגרת ההליך הייצוגי המאופיין לעתים קרובות בסכומי תביעה גבוהים משמעותית, ובנטיה של כל אחד מהצדדים "להתחפר" בעמדותיו ולשמור את "הקלפים" קרוב לחזה.
בירור המחלוקות העובדתיות הרלבנטיות במועד מוקדם הינה בעלת חשיבות מכרעת במסגרת ההליך הייצוגי, שכן התביעה הייצוגית מוגשת בחלק ניכר מן המקרים על סמך הערכות בלבד באשר להיקף הנזק שנגרם בפועל לחברי הקבוצה אשר ייצוגם מבוקש. כפועל יוצא מכך עשוי להיווצר פער משמעותי בין הסכום התביעה המוערך לבין סכום הנזק הפטנציאלי בפועל (ככל שתתקבלנה טענות המבקש). קיומו של מנגנון המסייע לצדדים להבין מה היקף המחלוקת האמיתית ביניהם (בהתייחס לשיעור הנזק הנטען) עשוי לסייע רבות בגיבוש הסכמה בין הצדדים תחת הרחקתם זה מזה.
חסיון ההליך מאפשר אפוא לצדדים לבחון מנעד אפשרויות רחב לגיבוש פתרון מוסכם לסיום ההליך, וזאת תוך הסתייעות במגשר כצד שלישי אובייקטיבי ומקצועי.
ניסיון המגשר בניהול הליכי גישור ובניהול הליכים ייצוגיים עשויים שניהם להוות תרומה ממשית בהבנת מכלול השיקולים והאינטרסים של הצדדים הרלבנטיים להליך. תרומתו של המגשר הינה גם בהבטחת הסדר מאוזן לטובת הצדדים ובהם גם חברי הקבוצה אשר ייצוגם מבוקש. מעורבותו של צד שלישי נייטרלי עשויה בהכרח להגדיל את האפשרות שהסכם שיגובש בין הצדדים יביא בחשבון גם את טובת הקבוצה, ויש להניח כי בית המשפט הבא לבחון את המתווה שגובש בין הצדדים יטה לראות בהסכם שכזה הסכם אובייקטיבי יותר מהסכם שגובש רק בין הצדדים להליך ואשר "נחשד" לעתים כהסכם מוטה לטובת בעלי הדין הישירים עצמם.
הגמישות המאפיינת את הליך הגישור אשר מאפשרת לצדדים לגבש מתווה מוסכם שאינו מושפע רק מן הסיכון והסיכוי המשפטי הכרוכים בניהול ההליך, ואשר אינה מגבילה את הצדדים לסעדים שהתבקשו במסגרת ההליך המשפטי, הינה בעלת חשיבות עצומה במסגרת ההליך הייצוגי. באופן זה יכולים הצדדים, תוך שקלול הטענות המועלות גם במסגרת ההליך המשפטי, לגבש מתווה טוב יותר מתוך שיתוף פעולה ביניהם ולא מתוך עמידה דווקנית על הכרעה כזו או אחרת על ידי בית המשפט.
גם למועד שבו תגובש הסכמת הצדדים ישנה חשיבות רבה במסגרת ההליך הייצוגי. גיבוש מתווה מוסכם לסיום ההליך במועד מוקדם יותר עשוי להקל על האפשרות לזהות את חברי הקבוצה הרלבנטיים לצורך הענקת פיצוי כזה או אחר לחבריה. ניהול ההליך הייצוגי עד תומו עשוי לעתים למנוע באופן מוחלט את האפשרות לעשות כן, ולו רק לאור חלוף פרק הזמן הארוך עד לסיום בירורו.
אין להתעלם מן העובדה שניהול ההליך היצוגי כרוך לא רק בזמן אלא גם בעלויות ניכרות, בין היתר לנוכח סכומי התביעה הכרוכים בהליך הייצוגי, הצורך בצירוף חוות דעת מומחים לעתים קרובות וכיוצב'. חיסכון בעלויות אלה, דווקא באותם מקרים בהם בקשת האישור אינה מופרכת על פניה, עשוי לנתב את העלויות הפוטנציאליות הכרוכות בניהול ההליך לאורך שנים, על מנת להגדיל את שיעור הפיצוי שיינתן בפועל לחברי הקבוצה עצמם, או לקבוצה דומה (בהתאם לקביעתו של החוק בעניין זה), ובכך לשרת טוב יותר את האינטרסים של כלל הצדדים להליך ושל הציבור בכללותו.
כבר נקבע בהקשר זה, כי טובת הקבוצה אינה בהכרח ניהול ההליך עד תומו וכי בנסיבות המתאימות דווקא האפשרות להגיע להסכם מוקדם (ולהסכם בכלל) היא המאפשרת להיטיב עם חברי הקבוצה ולהגשים באופן טוב יותר את מטרת החקיקה בעניין זה. בחינת ההסכמים אליהם מגיעים הצדדים במסגרת הליכים ייצוגיים מעלה, כי לעתים קרובות עשויים שיקולים צרכניים ואחרים לתמוך בגיבוש הסדר המיטבי עם הקבוצה גם במקום בו ניהול ההליך המשפטי עד תומו עשוי היה להביא לדחיית בקשת האישור לגופה. כאמור, גיבוש הסכם תוך שיתוף פעולה מגדיל את האפשרות לאתר את חברי הקבוצה הרלבנטית ולאמץ, בחלק גדול מן המקרים, פתרון ראוי והוגן לכלל הצדדים להליך על פני התכתשות ארוכת שנים ביניהם. שיתוף פעולה בין הצדדים מגדיל גם את האפשרות לגבש פתרון שיגדיל את ערך ההטבה המוענקת לצדדים, כך במיוחד שעה שהפתרון המבוקש כרוך למשל בשינוי מערכתי כזה או אחר (להבדיל מפיצוי כספי) אשר מוטב ליישמו במועד מוקדם ככל האפשר.
כאמור, בחינת ההסכם שגובש בין הצדדים ושיקול הדעת האם לאשרו ובאילו תנאים נותרת תמיד בידי בית המשפט וכפופה להוראות הדין. יחד עם זאת, יש לשער כי הסכם שהושג לאחר הליך גישור שהתקיים בין הצדדים משקף טוב יותר לא רק את האינטרסים של הצדדים להליך אלא גם את האינטרס של חברי הקבוצה ושל כלל הציבור, וניתן להניח כי גם בתי המשפט עצמם ידעו ליתן משקל לעובדה כי ההסכם המוגש לאישורם הינו תוצאה של הליך גישור שהתנהל בעניין זה.
בצד הסמכות הנותרת בידי בית המשפט לבחון את ההסכם שגובש ולהחליט האם לאשרו, הרי שהאפשרות להשגת הסכם כאמור במסגרת הליך גישור תוך מיצוי יתרונותיו כפי שפורטו בתמצית לעיל – נותרת כאמור בידי הצדדים.
השארת תגובה