כמגשרת המתמחה בתחום הבנקאות עם רקע של שנים רבות בייצוג מוסדות בנקאיים אני רואה יתרון רב לצדדים המבקשים לקחת חלק בהליכי גישור בתחום זה.
בדברים שלהלן, אנסה לפרט בקצרה את היתרונות המרכזיים הקיימים להליך הגישור דווקא בתחום הבנקאות.
לאורך השנים יותר ויותר צדדים להליכים משפטיים מודעים ליתרונותיו של הליך הגישור ומאמצים את ההליך כאמצעי יעיל ומועיל לסיום ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים בהסכמה.
הליכי גישור רבים מתקיימים בתחומי המשפט האזרחי המסחרי והעסקי, וזאת בין היתר במחלוקות שבין שותפים עסקיים, בין חברות עסקיות לבין עצמן, במסגרת תביעות צרכניות (בין הצרכן לבין העסק), במסגרת תביעות בתחום ביטוח ובמסגרת מערכות יחסים אחרות המאופיינות בשותפויות כאלה ואחרות. גישורים רבים מתקיימים גם בתחום דיני העבודה, ביחסים שבין מזמין לבין קבלן או בין קבלן לבין קבלן משנה, ליקויי בניה, סכסוכי שכנים ועוד.
הליכי הגישור לא פסחו על תחום הבנקאות, ובשנים האחרונות אנו עדים למגמה הולכת וגדלה לשימוש הנעשה על ידי הצדדים בהליך הגישור בתחום זה. אלא, שלמרות המגמה החיובית המסתמנת, עדיין ישנם צדדים המביעים ספק "עקרוני" באשר לתרומתו של הליך הגישור כאשר הצדדים לו הם בנק ולקוח. חלק מן הספק האמור טמון בסמכויות הרחבות המוענקות לנציגי הבנק ואשר עלולות להוביל למסקנה מוטעית כי בהיעדר הסכמה על אף סמכויות אלה הרי שפתרון המחלוקת יכול להיעשות רק באמצעות הכרעה משפטית. חלק מן הספק נובע מן ההנחה, המוטעית, כי קיומו של סיכוי משפטי גבוה לטובת מי מהצדדים לזכות בהליך המשפטי מייתר את קיומו של הליך גישור בסוגיה שבמחלוקת.
על בסיס ניסיון רב בניהול הליכים בתחום הבנקאות גם בנסיבות המתוארות לעיל, אני סבורה כי הנחות אלה שגויות במספר רב של מקרים, ועשויות לעתים למנוע מן הצדדים להליך להגיע להסכמה טובה יותר עבור שני הצדדים לפתרון המחלוקת שביניהם.
אכן, בשנים האחרונות מוענקות לנציגי הבנק סכמויות רחבות אשר מאפשרות להם, במקרים רבים, לקדם הסדרים המייתרים את הצורך בפתיחתם של הליכים משפטיים או לסיימם בסמוך לאחר פתיחתם. אלא שבפועל, בצד הסדרים אלה נותרים סכסוכים רבים בלתי פתורים על אף המגעים המתקיימים בין הצדדים בניסיון לגבש פתרון מוסכם כאמור.
באותם מקרים, עשויה מעורבותו של מגשר מקצועי במגעים המתקיימים בין הצדדים להביא, בתוך פרק זמן קצר, לגיבוש מתווה מוסכם אשר יתרונותיו על פני ניהול ההליך המשפטי רבים לאין-שיעור עבור כל הצדדים להליך. הדברים האמורים נכונים, על פי נסיוני, אפילו במקרי "הקיצון" בהם שני הצדדים מעריכים כי ההכרעה המשפטית תהיה לטובת הבנק (למשל, שעה שאין בפי הלקוח החייב כל טענה המצדיקה הימנעות מפרעונו של החוב) או לחובתו (שעה שנפל פגם ממשי בדרך התנהלותו). הניסיון מראה, כי גם במקרים אלה ליבון המחלוקת ושיתוף הפעולה בגיבוש המתווה הן ביחס לסכום התשלום והן ביחס לאופן התשלום עדיפים ברוב המקרים עבור שני הצדדים על פני הכרעה משפטית.
מה יתרונו של הליך הגישור דווקא לגיבושו של מתווה מוסכם לסיומו של ההליך? התשובה לכך טמונה במסגרת גורמים, אשר על המרכזיים שבהם אעמוד להלן:
ראשית, מאפייני ההליך המשפטי והמנגנונים השונים הרלבנטיים לדיני הבנקאות (ובהם הליכי הוצאה לפועל, אפשרות להליכי פש"ר ומתן צו תשלומים וכיוצב') גורמים במקרים רבים לסרבול ההליך ולייקורו באופן שבו בסופו של יום קְטֵנָה "הקופה המשותפת" העומדת לרשות הצדדים לצורך מציאת פתרון למחלוקת שביניהם.
שנית, קיומם של הליכים משפטיים ללא הידברות אמיתית בין הצדדים, ומבלי שהפתרון למחלוקת ביניהם גובש תוך התחשבות בצרכים האמיתיים של כל אחד מהצדדים לה, אינם מאפשרים לצדדים (ובעיקר ללקוח) לראות "אופק" ברור לסיום המחלוקת. מציאת פתרון מוסכם תוך שיתוף פעולה בין הצדדים מוביל ליצירת מחויבות של הצדדים לפתרון שגובש, מעודד את הצדדים לפעול "להגדלת העוגה" היום על מנת לנתב את הכספים לסיומה של המחלוקת, ולראות לנגד עיניהם פתרון למצב שנוצר היום תוך הבטחת עתיד חיובי במועד מאוחר יותר. היעדרו של פתרון ובחירה בהליכים המשפטיים משמש הצדקה בידי חייבים להקטין את מסת הנכסים הקיימת על מנת להימנע ככל האפשר מפרעון החוב, כאשר בפועל – הדבר מוביל רק לתפיחתו של החוב ולהקטנת הסיכוי להסדרת המצב לטובת שני הצדדים.
יתרונו של הליך הגישור אינו טמון רק במועד שבו הוא נערך. כאמור, על אף הסמכויות הנרחבות המסורות בידי נציגי הבנק במקרים של מחלוקת כספית בינם לבין הלקוח – הרי שבעת מחלוקת אותם נציגי בנק "נחשדים" על ידי הלקוח כמי שמייצגים את אינטרס הבנק לבדו. חשיבותו של המגשר, המהווה צד שלישי אובייקטיבי, הינה בראש ובראשונה בהיותו צד "בלתי מוטה" אשר באפשרותו להקשיב לצדדים מנקודת מבט חיצונית ולבחון עימם את האינטרסים האמיתיים שלהם ואת מידת חשיבותם לכל אחד מהם. בידי המגשר האפשרות לערוך עם הצדדים בוחן מציאות המתחשב בהליך המשפטי המתנהל בבית המשפט, אך בה בעת בוחן עם כל אחד מהם את מכלול הצרכים ואת כלל האפשרויות העומדות בפניהם לפתרון המחלוקת בדרך של הסכמה. היכולת של הצדדים להקשיב, באמת, לדברים הנאמרים – בין אם על ידי המגשר ובין אם על ידי הצד שכנגד – עולה עשרות מונים שעה שהיא נעשית באמצעות צד שלישי. דרך זו מעלה לאין שיעור את הסיכוי למציאת מתווה מוסכם לפתרון המחלוקת.
ישנה חשיבות לא מעטה גם לניסיונו של המגשר בתחום הבנקאות ובהיכרות עם המערכת הבנקאית, על מנת שיהיה בידו לסייע בידי הצדדים לעמוד על מגוון האפשרויות הקיים למציאת פתרון מתאים למחלוקת הקונקרטית שביניהם. ידע מקצועי זה חשוב בצד יכולותיו של המגשר לנהל את הליך הגישור באופן יעיל ומקדם.
מערכת היחסים שבין בנק ללקוח אינה מסתכמת בחיוב כספי של הלקוח לבנק או בנזק כספי שנגרם על ידי הבנק ללקוח, והיא מאופיינת לעתים קרובות במערכת יחסים ארוכת שנים וקשר אישי בין הלקוח לבין נציגי הבנק בסניפיו השונים. לפיכך, מחלוקות בתחום הבנקאות מלוות לעתים קרובות באמוציות רבות המקשות על הצדדים לנהל משא ומתן ביניהם. האפשרות להביא אל שולחן הגישור את מערכת היחסים כולה, ולבחון את כלל צרכיהם של הצדדים בהווה ובעתיד, מקלה על הצדדים להגיע למתווה מוסכם המותאם למערכת היחסים הקונקרטית שבין הבנק לבין לקוחותיו.
דומה, כי לא אחת דבקים הצדדים בהליך המשפטי לא מתוך בחירה מושכלת אלא בשל היעדר מידע עובדתי מספק ומשיקולים של צדק ורצון בהכרעה משפטית. לעתים יש בכך כדי להוביל לנקיטה בהליכי פש"ר ואחרים רק מתוך היתלות בהלכות המשפטיות השונות ובהערכת הסיכון והסיכוי של ההליך המשפטי, ותוך התעלמות מפוטנציאל סיום המחלוקת בהסכמה בדרך של הידברות.
התנהלות זו "דוחפת" כל אחד מן הצדדים לאמץ את כל האמצעים המשפטיים העומדים לרשותו (כגון עיקולים ומימוש שעבודים מן הצד האחד, וכדוגמת פניה להליכי פש"ר והברחת נכסים מן הצד השני). באופן זה חלק גדול מן האנרגיה של הצדדים, כמו גם ההוצאות הכספיות הכרוכות בכך, אינם מופנים למציאת מתווה מוסכם לפתרון אלא לעלויות הכרוכות בניהול ההליך עצמו, ובחיובי ריבית והוצאות משפטיות הנובעות מעצם חלוף הזמן.
תחת כל אלה מאפשר הליך הגישור ליתן ביטוי לשיקולים נוספים המאפשרים לבנק לבחון את מערכת היחסים בינו לבין הלקוח, להבין את צרכיו של הלקוח ואת יכולותיו הכספיות ולמקסם את האפשרות לשיתוף פעולה שיוביל בסופו של יום להגדלת המשאבים העומדים לטובת ההסדר וזאת במינימום עלויות. מן הצד השני, הליך הגישור מאפשר ללקוח לבחון ולהבין את טענותיו של הבנק, להתמקד בצרכים האמיתיים שלו (ולא בפעולות המוכתבות כפועל יוצא מהליך משפטי כזה או אחר הננקט כנגדו) ולהתגייס על מנת לעשות את כל הדרוש על מנת להביא את המחלוקת אל סיומה המוסכם.
הדברים האמורים נכונים מקל וחומר שעה שמדובר במערכת יחסים ארוכת שנים במהלכה בוצעו על ידי הצדדים פעולות עסקיות מורכבות. במסגרת הליכים אלה הכוללים הלוואת כספיות, ערבויות שונות, פעולות בני"ע, שעבודים ופעילות מסחרית עניפה אחרת בולט עוד יותר יתרונו של הליך הגישור במציאת מתווה מוסכם, הגון וראוי במסגרתו יינתן ביטוי למכלול ההיבטים הרלבנטיים למחלוקת ולא יוגבל לרשימת הסעדים כפי שנכללה במסגרת כתבי הטענות שהוגשו בהליך המשפטי.
השארת תגובה